מראה טול

טול הוא בד רשת עם חורים זעירים ואחידים, והוא אחד הבדים המזוהים ביותר עם שמלות כלה. השם מגיע מהעיר טול בצרפת, שבה ייצרו אותו במקור.

התכונה המרכזית שלו היא היחס בין נפח למשקל. מכיוון שהוא בעיקר אוויר, אפשר לערום ארבע או חמש שכבות ועדיין להישאר קלים יותר משמלת סאטן מובנית אחת. זה מה שהופך אותו לבחירה הטבעית לחצאיות עם נפח גדול.

הוא מגיע בדרגות נוקשות שונות, וזה משנה הכול. טול רך נופל ומתפזר ויוצר מראה מעורפל וזורם; טול נוקשה מחזיק צורה בעצמו ויוצר נפח עומד. אותה שמלה בדיוק בשתי הדרגות האלה תיראה שונה לחלוטין — האחת רומנטית והשנייה מבנית.

מכיוון שהוא שקוף למחצה, טול תמיד עובד בשכבות. שכבה בודדת כמעט אף פעם אינה מספיקה לכיסוי, ולכן המראה תמיד נבנה מהצטברות. מספר השכבות והרוחב שלהן קובעים אם התוצאה תיקרא כמרקם אחיד או כמבנה מדורג: שכבות רבות ודקות נמסות לכדי משטח אחד, ומעט שכבות רחבות נקראות כקומות שאפשר לספור.

טול מגיב לאור אחרת מכל בד אחר. באור אחורי הוא נראה שקוף ומאיר; באור קדמי הוא נראה מלא ואטום יותר. זו הסיבה ששמלת טול נראית שונה מאוד לפי מקום העמידה ביחס לחלון או לתאורה.

החיסרון המעשי העיקרי הוא שהוא נתפס. רשת דקה נתפסת בתכשיטים, בציפורניים ובפינות רהיטים, וקרע בשכבה עליונה נראה מיד.

כדאי להכיר את ההבחנה בין טול לאורגנזה, שמתבלבלת לעיתים קרובות. טול הוא רשת עם חורים גלויים; אורגנזה היא בד ארוג שקוף בלי חורים, נוקשה יותר ועם ברק קל. אורגנזה מחזיקה קצוות חדים וטול מתפזר, ולכן רפלים בולטים נעשים לרוב באורגנזה ולא בטול.

מבחינה מעשית, שכבות טול תופסות מקום רב באחסון ובהובלה. שמלה כזו לא מתקפלת לתיק קטן, וזה שיקול שרלוונטי לחתונות שדורשות נסיעה או שינוע.