גזרת אמפייר

השם אמפייר מגיע מתקופת האימפריה הצרפתית בתחילת המאה התשע עשרה, שבה הגזרה הזו הייתה הצורה השלטת בשמלות נשים. מה שהגדיר אותה אז מגדיר אותה גם היום: קו מותן שיושב הרבה מעל המותן הטבעי, מיד מתחת לקו החזה.

ההשלכה של קו המותן הגבוה היא חלוקה לא שוויונית של השמלה. במקום שני חלקים דומים בגודלם, יש חלק עליון קצר מאוד וחלק תחתון ארוך מאוד. העין קוראת את החלק הארוך כרצף אחד, ולכן הצללית נראית זורמת ומאורכת.

החלק התחתון בגזרה הזו כמעט תמיד רך ולא מובנה. הוא נופל מנקודת האיסוף ולמטה בלי מבנה פנימי, ולכן הוא זז עם הגוף ועם הרוח. זה גם מה שמבדיל את גזרת אמפייר מגזרת A-Line שמתחילה גבוה: ב-A-Line יש עדיין צורה מוגדרת שנשמרת, ובאמפייר הבד נשלט בעיקר על ידי כוח המשיכה.

הבדים הנפוצים כאן הם קלים ונופלים — שיפון, ג׳ורג׳ט וקרפ דק. בדים כבדים או נוקשים פחות מתאימים, כי הם לא מייצרים את הנפילה הרכה שהגזרה מבוססת עליה.

נקודת האיסוף עצמה היא לרוב אלמנט עיצובי בפני עצמו: אבנט, קשר בד או כיווץ שמסמן את קו המותן הגבוה. בלעדיו הצללית הייתה נופלת כישר אחד מהחזה למטה בלי מפרק, ואז היא כבר לא נקראת אמפייר אלא גזרה ישרה.

הגזרה נפוצה במיוחד בחתונות חוץ, טבע וחוף, בעיקר בגלל הקלילות והתנועה.

כדאי לדעת שקו המותן הגבוה משנה גם את היחס לשובל. מכיוון שהחלק הזורם מתחיל גבוה, שובל שיוצא ממנו נקרא כהמשך ישיר של אותו קו ולא כתוספת נפרדת — וזו הסיבה ששובלים בגזרה הזו נוטים להיות רכים ולא מובנים.

מבחינה מעשית, זו אחת הגזרות הנוחות ביותר לתנועה. אין בה חלק צמוד מתחת לחזה ואין נפח שדורש מרחב, ולכן היא מאפשרת הליכה וישיבה חופשיות. זה חלק ממה שהפך אותה לנפוצה בחתונות חוץ ובאירועים ארוכים.