Mermaid
גזרת בת ים בנויה על ניגוד חד בין שני חלקים: חלק צמוד וארוך, וחלק שנפתח בבת אחת. כל האופי של השמלה נקבע בנקודה אחת — הגובה שבו הפתיחה מתחילה.
כשהפתיחה מתחילה בגובה הירך, נוצר קו צמוד קצר יחסית ופתיחה רחבה ומוקדמת. כשהיא מתחילה בגובה הברך או מתחתיה, הקו הצמוד ארוך בהרבה והפתיחה חדה ומאוחרת — וזו הגרסה שנקראת לרוב בת ים מלאה. ההבדל בין השתיים גדול הרבה יותר ממה שנשמע: אותה שמלה בדיוק עם נקודת פתיחה שונה בעשרה סנטימטרים נראית אחרת לגמרי.
יש מונח קרוב שכדאי להכיר — גזרת חצוצרה. גם היא צמודה ונפתחת, אבל הפתיחה שלה מדורגת ומתונה יותר ומתחילה גבוה יותר. בפועל ההבחנה בין השתיים לא תמיד עקבית בין יצרנים, ולכן שווה להסתכל על הצללית עצמה ולא רק על השם.
הבד קריטי בגזרה הזו יותר מבכל גזרה אחרת. החלק הצמוד דורש בד עם מבנה שמחזיק צורה — קרפ, סאטן כבד או תחרה על בטנה מובנית. בד רך מדי יאבד את הקו הצמוד, ובד נוקשה מדי יקשה על התנועה.
וזה מוביל לנקודה המעשית החשובה ביותר: תנועה. שמלה צמודה עד הברך מגבילה את אורך הצעד, ולכן שווה ללכת בה, לעלות מדרגה ולשבת במהלך המדידה. חלק מהשמלות בגזרה הזו כוללות שסע או פתח בגב שנועדו בדיוק לפתור את זה.
גם השובל מתנהג כאן אחרת. בגזרה שכבר נפתחת בחדות בתחתית, שובל ארוך ממשיך את אותה תנועה ומגדיל אותה, ולכן שובל קתדרלה על גזרת בת ים יוצר צללית דרמטית במיוחד. שובל קצר, לעומת זאת, עוצר את הקו קרוב לנקודת הפתיחה ומייצר מראה חד ומרוכז יותר.
מבחינת התאמה זו הגזרה התובענית ביותר. חלק צמוד לאורך רוב השמלה מחייב מדידה מדויקת בכמה נקודות, וכל שינוי במידה מורגש לכל האורך ולא רק במקום אחד.
