הדמיית AIשתי שמלות באותה גזרה בדיוק, בשני בדים שונים, ייראו כמו שתי שמלות שונות. הבד קובע שני דברים מרכזיים: איך השמלה מחזירה אור, ואיך היא נופלת.
הערה על המינוח: באתר הזה אנחנו מדברים על מראה בד ולא על בד, כי המראות הם הדמיות ולא בדים פיזיים. העקרונות זהים.
משטח חלק שמחזיר אור ברצועות רחבות. ההחזר מדגיש כל קימור וכל קיפול, ולכן הוא נותן נפח חזותי בלי להוסיף שכבות.
בגלל אותה תכונה הוא גם מדגיש אי־דיוקים — תפר לא ישר או קמט מישיבה בולטים בו יותר מבבד מט. שווה לדעת גם שהוא נראה שונה מאוד לפי תאורה: רך ועמוק באור ערב, בוהק באור יום ישיר.
נפילה כבדה דומה לסאטן, אבל עם החזר אור נמוך בהרבה. התוצאה היא קו נקי עם מרקם אחיד ושקט. זה הבד שמאפשר מראה מינימליסטי בלי הדרמה של סאטן, והוא סלחני יותר לאור יום.
דוגמה פתוחה של אזורים מלאים ושקופים. המשתנה החשוב ביותר הוא קנה המידה: דוגמה קטנה וצפופה נקראת כמרקם אחיד, ודוגמה גדולה נקראת כמעט כהדפס.
מכיוון שתחרה שקופה חלקית, מה שמתחתיה קובע חלק גדול מהמראה — בטנה בגוון זהה, בגוון מנוגד או רשת שקופה נותנות שלוש תוצאות שונות לגמרי.
רשת קלה מאוד שיוצרת נפח בשכבות. היחס בין נפח למשקל הוא היתרון המרכזי שלו — חמש שכבות טול קלות יותר משמלת סאטן מובנית אחת.
הוא מגיע בדרגות נוקשות שונות, וזה משנה הכול: טול רך מתפזר ויוצר מראה מעורפל, וטול נוקשה מחזיק צורה ויוצר נפח עומד.
שקוף כמו טול אבל ארוג ולא רשת, ולכן נוקשה יותר ובעל ברק קל. הוא מחזיק קצוות חדים, וזו הסיבה שרפלים גדולים ובולטים נעשים לרוב באורגנזה ולא בטול.
בד ארוג קל עם נפילה רכה מאוד. בניגוד לטול הוא נופל במקום ליצור נפח, ולכן שכבות שיפון מייצרות חצאית זורמת ולא עומדת.
התנועה היא כל העניין — הוא מגיב לכל תזוזה ולכל משב רוח, וזו הסיבה שהוא נפוץ בשמלות לחתונות חוף וטבע. מאותה סיבה, הוא לא יחזיק קו צמוד או קיפול חד.
הכי פשוט להתחיל מהשאלה מה השמלה אמורה לעשות:
ורוב השמלות משלבות יותר מאחד: מחוך בקרפ עם חצאית טול, או תחרה על בטנת סאטן. השילוב הוא לרוב מה שיוצר את האופי.
