הדמיית AIאלה שתי הגזרות הנפוצות ביותר בשמלות כלה, והן מתוארות לעיתים קרובות באותן מילים — צמודה למעלה, מתרחבת למטה. התיאור הזה נכון לשתיהן, ולכן הוא לא עוזר להחליט.
ההבדל האמיתי נמצא בנקודה אחת: איפה השמלה מתחילה להיפתח.
בגזרת A-Line הפתיחה מתחילה בקו המותן ומתקדמת בהדרגה. התוצאה היא קו אלכסוני אחד שרץ מהמותן עד השוליים בלי להישבר.
בגזרת בת ים השמלה נשארת צמודה הרבה יותר — עד אזור הירך, ולעיתים עד הברך — ורק אז נפתחת. הפתיחה חדה, ונוצרת שבירה ברורה בין החלק הצמוד לחלק הפתוח.
ההבדל הזה נשמע טכני, אבל הוא משנה הכול. קו רצוף נקרא רך ומתמשך; שבירה חדה נקראת דרמטית וממוקדת.
גזרת בת ים דורשת בד עם מבנה שמחזיק צורה לאורך החלק הצמוד — קרפ, סאטן כבד או תחרה על בטנה מובנית. בד רך מדי יאבד את הקו.
A-Line סלחנית הרבה יותר. מכיוון שהחצאית אינה צמודה, היא עובדת כמעט עם כל בד — מטול קל ועד סאטן כבד — וכל בד נותן לה אופי אחר.
בגזרת בת ים השובל ממשיך את הפתיחה החדה ומגדיל אותה, ולכן שובל ארוך יוצר שם צללית דרמטית במיוחד. ב-A-Line השובל ממשיך קו שממילא רצוף, ולכן ההשפעה שלו מתונה יותר.
זו ההשלכה המעשית החשובה ביותר. שמלה שצמודה עד הברך מגבילה את אורך הצעד, ולכן שווה ללכת בה, לעלות מדרגה ולשבת בזמן המדידה. חלק משמלות בת ים כוללות שסע או פתח בגב שנועדו בדיוק לפתור את זה.
A-Line מאפשרת תנועה חופשית כמעט לגמרי, וזו אחת הסיבות לנפוצותה באירועים ארוכים ובחתונות חוץ.
גזרה צמודה לאורך רוב השמלה מחייבת מדידה מדויקת בכמה נקודות, וכל שינוי במידה מורגש לכל האורך. ב-A-Line שינוי משפיע בעיקר על החלק העליון, ולכן היא סלחנית יותר לשינויים לאורך הזמן.
יש גזרה שלישית שיושבת בין השתיים — חצוצרה. גם היא צמודה ונפתחת, אבל הפתיחה מדורגת ומתחילה גבוה יותר מבת ים. בפועל ההבחנה בין השתיים אינה עקבית בין יצרנים, ולכן שווה להסתכל על הצללית עצמה ולא רק על השם שנכתב בתווית.
אם מה שמושך אותך הוא קו רצוף ותנועה חופשית — הכיוון הוא A-Line. אם מה שמושך אותך הוא ניגוד חד ורגע דרמטי בתחתית — הכיוון הוא בת ים. ואם את לא בטוחה, שווה למדוד אחת מכל אחת ברצף, כי ההבדל ביניהן מורגש הרבה יותר על הגוף מאשר בתמונה.
